הערכה חלופית – הכנה Instant לאתגרי המחר?

תגובה על מאמרו של דר אורי שטרנברג על השתלמות להערכה חלופית בשבוע אחד

http://www.edunow.org.il/edunow-media-story-225114?utm_source=newsletter&utm_medium=email

בכתבה ב”הגיע זמן חינוך” 19.8.2016 טוען דר שטרנברג כי ניתן להכשיר את התלמידים ואת המורים לביצועים טובים של הערכה חילופית – בהכנה בת שבוע אחד. האמנם?
“הערכה חלופית” היא שם כיסוי לחסר של תכנית הלימודים ובחינתה, אך אינה מכשירה את התלמידים, ולא את המורים, לאותם כישורים מבוקשים אשר בגינם “נקראת ההערכה החלופית לדגל”.אותן מיומנויות ואותם כישורים מבוקשים, של התמודדות עם מורכבות, בחיי יומיום ובנבכי המדע, ההנדסה, התעסוקות המבוקשות וכאלה הצפויות להיות מבוקשות – אותן מיומנויות דורשות בראש ובראשונה יכולת הסתכלות כוללת, מערכתית, על הבעיה ו/או האתגר, גיבוש קונצפט, בחינתו ויישומו. כל אלה מצריכים חשיבה שאינה אלגוריתמית אלא יצירתית וכוללת יכולת אומדן, דמיון, השוואה ובחינה קריטית. אלה אינם כלולים בהכשרת המורים, ולכן משימות שהם מגבשים לתלמידים לצורך “הערכה חלופית” הן מעצמן משימות אלגוריתמיות שהם בנו מתוך מחשבה שהם יודעים את “הפתרון הנכון”. היפוך מחשבה כזה אינו עניין לשבועות ואינו עניין לאימון בכל “תת מיומנות” – לא למורה ולא לתלמיד. תוצאת המסלול המוצע אינה יותר מהענות פורמלית להגדרה פורמלית של “הערכה חלופית” ואסטרטגית הכנה לבחינות החדשות. יש להכשיר מורים ללמידת והנחית חקר, על ידי התמודדות עצמית עם מטלה מציאותית, ארוכה ומשמעותית המחייבת יציאה ממרחב הנוחות אל הלא נודע, ואל הערכת עמיתים ללא מורא על אבדן יוקרה. מורים חדשים המצטרפים בהסבה ממקצועות הגשמה מדעית, הנדסית או ניהולית, מגיעים עם תרבות זו מוטמעת בהם והכשרתם לתפקיד מנחי חקר לעתים קצרה יותר מזו של מורים ותיקים. עלינו לזכור את האחריות להכשיר תלמיד להתמודדות עם אתגרי האזרחות של העתיד, את החוסרים הקיימים בתכנית ובדרך הלימוד, ולכן את האחריות להערך ולבצע את השינוי באופן וברמה המבטיחות את ההישג, ולכן קצב המאפשר זאת. בל נחפז. ראשית – הכשרת מורים להנחית חקר.
דר יוסף שפירא

על יצירתיות כערך

בעקבות יום העיון ” הוראה בחינוך הגבוה: האתגר הבא, 27.10.2016, טכניון.
ספציפית – מושב “למידה יצירתית”
יצירתיות נתפסת כערך מרכזי בהתפתחות המדע, ההנדסה, הארגון, החברה, על בסיס התובנה כי המצב הנוכחי אינו יעד סופי, כי נדרשת התפתחות וכי שינוי שאינו מובן מאליו עשוי להביא לתוצאות מיטביות.
בתוך כך מבוקשת “חשיבה יצירתית” ומבוקשות דרכים להקניתה.
נשאלת השאלה – יצירתיות מהי? האם יצירתיות אמנותית זהה ליצירתיות מדעית? הנדסית? פוליטית?
נבחן “יצירתיות” בשני מבחנים: עקביות היצירה, והקשר היצירה.
היצירה היא העוגן, ומכתיבה את משמעות היצירתיות.
עקביות: יצירה שאין לה תוצר עקבי – היא רעש, ממש לפי הגדרה.
יצירתו של האמן נבחנת בעיניו, גם בעקביותה וגם בהקשרה.יימצא לה קהל אוהד שמוצא עקביות ו/ או הקשר.
יצירה הנדסית נבחנת במבחנים קשיחים יותר של הקשר – לתכלית, וכמובן לעקביות.
כך גם יצירה מדעית.
יצירתיות נבחנת, אם כן בערכה של היצירה – הקשרה לתכלית ועקביותה. ככל שמספר האילוצים על התכלית גדולים כך גדולה דרגת היצירתיות. כיוון שאילוצים אלה שונים בהתאם להקשר התכלית, גם מבחני היצירתיות משתנים.
מבחני יצירתיות אינם אוניברסאליים, אם כן. ניתן לזהות אמנם מכנה משותף בתכונות בסיסיות של חשיבה (מתכנסת/ מתבדרת) אך עליהן נערמות שכבות של הקשר ושל התנסות שחשיבותן אינה פחותה.
דר’ יוסף שפירא
30.10.2016